כרטיסיה דיגיטלית עושה בדיוק מה שכרטיסיית הניקוב עשתה, ומוסיפה את מה שהיא מעולם לא יכלה: היא לא נקרעת, היא מזכירה לעצמה, והיא משאירה לעסק רשימת לקוחות אמיתית.
כרטיסיה דיגיטלית היא כרטיס הניקוב המוכר, בלי הקרטון: הלקוח אוסף חותמות על כרטיס ששמור בארנק של הטלפון, ואחרי מספר חותמות שהעסק קובע הוא מקבל את ההטבה. הספירה נשמרת במערכת של העסק, ולכן היא לא הולכת לאיבוד עם הכרטיס.
שתי דרכים, שתיהן בשניות. הצוות פותח את מסך הסריקה בכל דפדפן וסורק את הברקוד שבכרטיס של הלקוח, או שהלקוח מקרב את הטלפון לתג NFC שמונח על הדלפק. אין קופה ייעודית ואין מכשיר שצריך לקנות.
הכרטיס נסרק מול המערכת ולא מול המכשיר, ולכן צילום מסך של כרטיס לא שווה כלום. תג NFC חותם כל הקרבה במפתח ייחודי ובמונה עולה, כך שהעתק של הקרבה ישנה נדחה. חותמת שנוספה ידנית נרשמת בנפרד מחותמת רגילה, ואפשר לראות מי הוסיף אותה ומתי.
מחפשים לפי מספר טלפון, מוצאים את הכרטיס ומחתימים. הלקוח לא מפסיד חותמת בגלל טלפון שנשאר ברכב, והתנועה נרשמת בדיוק כמו סריקה רגילה.
כרטיסיית נייר עולה בדפוס, נקרעת, נשכחת בבית ואי אפשר לדעת ממנה כלום: לא כמה לקוחות פתחו כרטיסיה, לא כמה חזרו ולא מי עומד לפני הטבה. כרטיסיה דיגיטלית לא הולכת לאיבוד, מזכירה לעצמה במסך הנעילה, ומשאירה לעסק רשימת לקוחות אמיתית שהיא שלו.
מספר שהלקוח מאמין שיגיע אליו. כלל אצבע פשוט: אם התדירות הטבעית של הלקוח היא פעם בשבוע, כרטיסיה של עשר חותמות היא כחודשיים וחצי, וזה עדיין בטווח שנראה בר השגה. כרטיסיה ארוכה מדי לא מייצרת ביקור נוסף, היא מייצרת ויתור.
הלקוח מקבל הודעה שההטבה ממתינה, והיא נשמרת בכרטיס עד המימוש. אם היא נשארת לא ממומשת אפשר לשלוח תזכורת אחת לפני שהיא פגה, וברגע המימוש הכרטיס מתאפס למחזור הבא.
כן. כל סניף מקבל דלפק משלו והרשאות משלו, הצוות רואה רק את מה שהוא צריך, והנתונים נשארים במועדון אחד. לקוח שהחתים בסניף אחד ממשיך לצבור בסניף אחר על אותו כרטיס.
המוצר המלא, על כל המסכים והמנגנונים, נמצא בעמוד המוצר במבט אחד. שאלות על בעלות על הנתונים, אבטחה ומה הלקוחות חווים נענות בעמוד שאלות ותשובות, והמסלולים מפורטים במחירון.